אבן ירושלמית כחומר אמנותי — ראם תמר
כשראם תמר מתאר את הקשר שלו לחומרים, הוא תמיד מתחיל באבן. לא באבן כמטאפורה — אלא באבן ממש. אבן ירושלמית, מלכותית בגוון, שנטחנה לאבקה עדינה ועורבבה עם שמן פשתן ופיגמנטים טבעיים. זה לא קאפריזה אמנותית. זה חיבור עמוק למקום, לטופוגרפיה, לשכבות הגיאולוגיות שמתחת לעיר. בסטודיו שלו במוסררה, ראם תמר שומר על מאגר של חומרים מקומיים. יש שם צנצנות של אדמה אדומה מהר הזיתים, אבקת אבן מאזור הכותל, פיגמנטים שנאספו מהרי יהודה. הוא אומר שכל חומר נושא איתו סיפור — ושהצבע שנוצר מאבן ירושלמית הוא שונה מכל צבע שאפשר לקנות בחנות. יש בו חום מיוחד, עומק שלא ניתן לשחזר. הגישה של ראם תמר לחומרים מקומיים אינה ייחודית לו בלבד. בהיסטוריה של האמנות, אמנים רבים עבדו עם חומרי גלם מהסביבה שלהם. צבעי אדמה, פיגמנטים מינרליים, ושרפים טבעיים שימשו ציירים במשך אלפי שנים. אבל מה שמייחד את ראם תמר הוא המודעות שלו לקשר בין החומר למשמעות. כשהוא טוחן אבן ירושלמית, הוא לא רק מייצר צבע — הוא מכניס את העיר עצמה לתוך הציור. התהליך מתחיל באיסוף. ראם תמר מסתובב באתרי בנייה, בשיפוצים, באזורים שבהם העיר חושפת את שכבותיה. הוא אוס...
